אלבום התמונות מפנה מקומו לאלבום הדיגיטלי

 

קיימת תחושה כי הדורות הקודמים היו הרבה פחות יפים והרבה פחות פוטוגניים מאיתנו, התחושה הזו מתחזקת כאשר אנחנו מתיישבים בסלון הצפוף ואפוף ריח נפטלין של סבתא וסבא ומתחילים לדפדף  באלבומים של אמא ואבא שהיו בני 5 וקפצו לגיל 12 ועוד כמה תמונות מההתנדבות בקיבוץ לפני הצבא. עד לא מזמן צילום תמונה היה כמו ירייה באפלה. אי אפשר היה לדעת איזה מין מזכרת תישאר מגיל 18. אותה תמונה בודדת שחישבנו היטב אם לצלם ואחר כך האם לפתח ליוותה אותנו גם לדורות הבאים.

היום לעומת זאת בדור הדיגיטאלי כל ילד זוכה בהתפתחות מתועדת ברמת הדקות. הינה יואבי באמבטיה, הינה המים נכנסים לו לתוך העיניים, חפיפת הכרבולת הדלילה , שפשוף הסבון לתינוקות על גופו הורוד, עוד שנייה יוצא מהמים ועוד 2 שניות במגבת, סה"כ צולמו כ- 30 תמונות באמבטיה.

היום כמעט כל אלבום תמונות הוא כמעין סרט תיעודי של התפתחות הילד/הכלב/הזוגיות וכו.

בחיפוש בגוגל ניתן למצוא עשרות חברות אשר מייצרות "אלבום דיגיטלי". אלבום בו ניתן לעלות אלפי תמונות אותן ניתן להראות במשך שעות לאורחים אומללים שהסכימו בטובם לבוא ולברך באופן אישי את ההורים הצעירים.

עולם תוכן חדש ומופלא מוצע ללקוחות הנלהבים. העלאת תמונות לתוך מצגות מופלאות, עיצוב יומני שנה, לוחות שנה, עיצוב המסגרת, הוספת תכנים ועוד ניסים ונפלאות.

החברות השונות מציעות שפע של שירותים, שירותי צילום, קראייטיב (מישהו צריך לחשוב איך להגיד מה עבר עליכם), שירותי עיצוב, גרפיקה, שירותי מחשב ועוד.

מיטב המוחות עובדים שעות נוספות להמשיך ולשכלל את האפשרויות להנציח את הזיכרונות המתוקים שלכם ושל בני משפחותיכם באלבומים מרהיבים שלא יצהיבו או שהדבק של הדפים ייהרס (זוכרים את הקריטריון של הדפים שלא נדבקים טוב..).

אכן עולמות קסומים אנו מייצרים לעצמו כדי שנוכל אחר כך להסתכל ולהתרפק אודותם. לפני כמה חודשים נסעתי לטייל בצפון הארץ ונתקלתי במשפחה שיצאה לטייל גם היא. נושא הטיול כנראה היה "יצירת אלבום דיגיטאלי" שכן הם תכננו כל צעד לפי הקריטריון של "פה אני אצא טוב יותר בתמונה", הגיעו לטיול כשהם לבושים במיטב בגדי מעצבים החל מהילדה הקטנה וכלה באימא. הם עלו לרכבל כי אפשר לעשות תמונות כלליות, ירדו מהרכבל מחובקים כדי שידעו שהם אלו שהיו בתוכו, עלו לרכבת ההרים (רכבת ההרים במנרה-מומלץ בחום) כדי שיהיו להם תמונות אתגריות ולא אכלו בדוכן הפלאפל כי זה מבאס לצלם פה, בוא נאכל אצל הדרוזי באווירה אותנטית ונצטלם איתו אח"כ. בקיצור טיול מוחשי שיוכל להפוך וירטואלי בקלות ולנקר עיניים אפילו לעצמם כאשר ישובו הביתה.

אז נכון שאלבומים דיגיטאליים זה אחלה מזכרת , אבל לא כדי קצת גם לנסות וליהנות?